זכיינות חנות נעליים

ענף האופנה כולל עסקים רבים שמתנהלים על בסיס זיכיון, ובפרט שלל חנויות נעליים שהן חלק מרשת גדולה – קוקה, TOGO, סקופ ו-WeShoes. הסיבות לכדאיות הפעלת חנות נעליים באמצעות זיכיון ידועות ובראשן התחרות הקשה בתחום (כולל מול החנויות המקוונות). במקביל כדאי לקחת בחשבון גם את העובדה שמערכת יחסים בין רשת לבין זכיין היא מטבעה סבוכה: מצד אחד לשני הצדדים מטרות זהות, שכן הצלחת הזכיין תורמת לעוצמת המותג הכללי, ומצד שני ייתכנו גם ניגודי אינטרסים. על-מנת להגן על עצמו מפני הנזקים שעלולים להיגרם לו עקב קונפליקט מול הרשת, מומלץ לכל זכיין לעגן בחוזה מנוסח בקפידה, ברור ומפורט את כל הנושאים המהותיים מבחינתו. לצורך גיבוש חוזה שכזה נדרשת בקיאות משפטית אמיתית וכמו כן אין תחליף לניסיון מגוון בתחום, כולל בעולם ההנעלה – עו”ד גיא קולן הוא מומחה לזכיינות שכבר ליווה בהצלחה אנשי עסקים רבים וסיפק להם עמדת זינוק מיטבית במסגרת רכישת זיכיון. ישנן רשתות זכיינות רבות בתחום האופנה.

בין הסוגיות שחוזה הזכיינות של חנות נעליים מספק להן מענה מפורט: האם הרשת רשאית להפסיק את ההתקשרות על דעת עצמה ובאילו מקרים, האם על הזכיין יחולו מגבלות בתום תקופת הזיכיון, האם ניתן למכור את הזיכיון לצד שלישי ומהן ההתניות של הרשת לגבי פעולה זו, מהי מידת חופש הפעולה של הסניף באשר למכירת דגמים ספציפיים או הצעת מבצעים, ועוד.

נושא מהותי נוסף במסגרת רכישת זיכיון לחנות נעליים הוא המודל העסקי. האופציות המקובלות הן רכישת כל הנעליים והמוצרים המשלימים מהרשת, מכירתם ותשלום אחוז מסוים מההכנסות (בדרך כלל בין 3 ל-10%), או קונסיגנציה (שיטה שבה הזכיין מקבל את הסחורה מבלי לשלם על כולה אלא רק על מה שהצליח למכור – כששיעור התמלוגים כמובן גבוה יותר ונע סביב ה-40%) – בשתי הדרכים ישנן גם סוגיות משפטיות רלוונטיות, שמחייבות ייעוץ מקצועי.