זכיינות והסדרי בלעדיות בקניונים
רשתות בינלאומיות שחדרו לארץ החל בשנות ה- 80 וה- 90 של המאה ה- 20, הביאו לשינוי בדפוסי חשיבה מקובלים דאז והכניסו את תחום הזכיינות לפעולה בארץ. אמנם היו כאן כבר קניונים (כגון מרכז כלל, לונדון מיניסטור וכמובן דיזינגוף סנטר); וגם היו כאן כבר רשתות (כגון בורגר ראנץ’, קפולסקי והומלי). ואולם הסטנדרטים האמריקאים- מרכז קניות מחוץ למרכז העיר, עם מגרשי חנייה רחבים מסביבו, כמו גם רשתות המתנהלות ברמה שלא הייתה מוכרת עד אז בישראל – כל אלה היו חדשים והתקבלו באהבה על ידי הקהל הישראלי הצמא לכל מה שמריח חו”ל.
ביחד עם אלה יובא גם הנוהג של רשתות דומיננטיות לדרוש הסדרי בלעדיות בתחומן כתנאי לכניסתן לקניונים.
הסדרי בלעדיות, הם למעשה סעיפים בחוזי שכירות המונעים מבעלי הקניון לאפשר פתיחה של חנויות מתחרות, מסעדות יוקרה, בוטיקים ועוד.
הדעה המקובלת היא שהסדרי בלעדיות מבטיחים את המעמד המונופוליסטי של הרשתות הדומיננטיות, אשר דוחקות את מתחריהם מהקניונים ומונעות מהם את היתרונות הנובעים מגודל הרשת ופריסה ארצית. כתוצאה מכך, נפגעת התחרות בקניון, המגוון המוצע לקונים מצטמצם, והמחירים לצרכן צפויים לעלות.
סוגייה מעניינת נוגעת לשאלה היכן יש פגיעה גדולה יותר בתחרות- האם במיקרים שבהם הקניון מעניק הבלעדיות הינו האפשרות היחידה לבית העסק; או במיקרים בהם יש בנוסף לקניון חלופות סבירות אחרות, כגון קניונים או מרכזים מסחריים אחרים באזור.
האינטואיציה כמובן מובילה לאפשרות הראשונה, דהיינו הסדר בלעדיות כשהקניון הוא מונופוליסטי, ככזו שפוגעת יותר בתחרות. ואולם יש מומחים הסבורים כי דווקא האפשרות השנייה פוגעת יותר בתחרות. הטעם לכך שהוא שבמקרה הראשון הקניון ממילא במעמד מונופוליסטי ויכול לשלוט על מחירי בתי העסק באמצעות גביית דמי שכירות מתוך היקף המכירות; ואילו במקרה השני, דהיינו כשיש חלופות סבירות אחרות, קיים פוטנציאל לתחרות אמיתית מצד אותם קניונים או מרכזים מסחריים אחרים, תחרות שהסדר בלעדיות יכול למנוע או להגביל.
בתי המשפט לא נשארו אדישים לנוכח התופעה ההולכת ומתרחבת, ובמיקרים מסויימים התערבו וקבעו כי מדובר בהסדר כובל, דהיינו הגבל עסקי המונע או מגביל את התחרות ולפיכך אסור על פי חוק.
כך הגיעו לפתחם של בתי המשפט והממונה על ההגבלים העסקיים סכסוכים עסקיים בין רשתות קמעונאיות במגוון תחומים –מזון מהיר,קייטרניג, אופטיקה, רהיטים, ספרים ועוד.
במקרה אחד התקשר בנק דיסקונט עם קניון הראל במבשרת ציון בחוזה שכירות הכולל תניית בלעדיות שלא איפשרה לבנקים מתחרים לפתוח סניף בקניון.
בנק הפועלים פנה בתלונה לרשות להגבלים עסקיים, שם נקבע כי תניית הבלעדיות עשויה להפחית את התחרות בשירותי הבנקאות שניתנים לציבור, ולפיכך מדובר בהסדר כובל האסור על פי דין.
מאז נקבעה הנחיה שלפיה יש לפנות לרשות להגבלים עסקיים ולבקש את אישורה מראש בכל מקרה של הסדר בלעדיות בקניונים ובמרכזים מסחריים. ואולם במקרים רבים ההנחייה אינה מקויימת כנדרש, והסדרי בלעדיות כאלה אינם מועברים מראש לאישור הרשות.
כיום ישנה מודעות רבה יותר בקרב מנהלי קניונים בנוגע לחשיבות של תמהיל בתי עסק אשר יאפשר חווית קנייה אופטימאלית ותחרות בין בתי העסק. על כן הם אינם מאפשרים בקלות הכנסת תניות בלעדיות לחוזי שכירות, ולמעשה מדובר בתופעה נדירה.
מטבע הדברים ישנם קניונים רבים שאינם מצליחים כמו הקניונים הגדולים והמוכרים. קיימת גם נטייה טבעית של הציבור לפנות לקניונים חדשים, שהם לרוב מפוארים וגדולים מהקניונים הוותיקים. כל אלה מביאים לעתים לסגירת חנויות בקניונים הוותיקים. קניונים אלה, אשר בדרך כלל מתקשים למשוך את הרשתות הדומיננטיות, עשויים להתכופף ביתר קלות בפני דרישות לתניית בלעדיות מצידן של אותן רשתות.
נכתב ע”י עו”ד גיא קולן, עוסק בזכיינות, יועץ לרשתות קמעונאיות